חנקן (N2) הוא גז דיאטומי אינרטי למדי שהוא חסר צבע, חסר טעם וריח בתנאים רגילים. חנקן משמש בהצלחה הן בתעשיית המזון והן בתעשייה הכימית, כמו גם בתעשיית הנפט והגז. השימוש בחנקן ברכבים נפוץ כיום.
השימוש בחנקן במכוניות, או ליתר דיוק בצמיגים שלהן, נובע מכמה גורמים. להזרקת 95% חנקן לצמיגים, לעומת הזרקה לצמיגי אוויר (78% חנקן ו- 21% חמצן), יש מספר יתרונות במקרים בהם הגלגלים נתונים לעומסים סביבתיים כבדים: שינויים פתאומיים בטמפרטורת האוויר, רכב גבוה מהירות, מספר רב של בלמים ותאוצה, במקרה של שריפה, בעת הובלת משאות כבדים. פגיעות כאלה מתרחשות במהלך מירוצים, במהלך נחיתה והמראה של מטוסים, בנסיעות עם מטען מלא של משאיות ואוטובוסים, בעת נסיעה בתנאי הר לאורך סרפנטינות, תוך שימוש ברכב באזורי המדבר הצפוניים או הדרומיים.
פיזיקה כערובה לבטיחות
נסיעה במהירות גבוהה, עומסים כבדים, בלימה ותאוצה מתמדת מחממים את הגלגל והצמיג. ובשל תכונותיו הפיזיקליות - מקדם התפשטות החנקן נמוך פי חמישה עד שמונה מזה של האוויר - חנקן אינו מאפשר לצמיג להגדיל את נפחו בעת חימום, מאפיינים אלה גם אינם מאפשרים לשנות את לחץ הצמיג כאשר שינויים בטמפרטורת האוויר בחוץ.
לחץ הצמיגים משפיע על צריכת הדלק ועל יציבות הרכב בכביש.
כאשר גלגל נדלק, החנקן לא יידלק, אלא פשוט יתנדף, מה שמונע את התפוצצות הצמיג; תכונה זו נמצאת בשימוש נרחב במטוסים. אם רכבים כבדים יפגעו בחפץ חד וניקבו את הגלגל, חנקן ימנע את התפוצצות הצמיג.
כימיה כמקור מהירות
גז זה מפחית לחות בתוך הצמיג, זה מונע התהוות עיבוי ומונע את הקפאתו.
בעת מילוי הצמיג בחנקן משתמשים בגנרטור חנקן וכתוצאה ממנו אבק, שמן ואדי מים אינם נכנסים לצמיג. מילוי הצמיג בחנקן מפחית ממשקל הגלגל, אך רק במעט, ומעניק יתרון רק באירועי מירוץ בהם לוקחים בחשבון שברירי שנייה. כמו כן, חנקן אינו חומר מחמצן בהשוואה לחמצן באוויר, מה שלא מאפשר לכבל שבתוך הצמיג להחליד, אך שוב השפעת האוויר החיצוני והסביבה תפגע בגלגל מהר יותר עד שהחנקן מאפשר לו לעשות זאת. מבפנים.
לפיכך, השימוש בחנקן מומלץ על מטוסים, משאיות ואוטובוסים ומכוניות מירוץ, והשימוש בגז זה על מכוניות נוסעים, מכוניות שאינן מירוץ לא נבדק, והתועלת הכלכלית לא הוכחה.
