אבחון כאלמנט של תחזוקה כולל קביעת מצבה הטכני של המכונה מבלי לפרק את יחידותיה והמכלולים שלה. בדרך כלל הוא מתבצע על מנת לקבוע אם יש צורך בתיקונים או בכל אמצעי אחר לתחזוקת המכונית. אך יכולה להיות גם אבחון מיוחד כשאתה מגלה בעיה כלשהי בתפעול המכונית.
הוראות
שלב 1
בדרך כלל, אבחון מתבצע בתחנות שירות, אך במכוניות מודרניות יש גם מערכות אבחון עצמי המסייעות לבעל הרכב לקבוע איזו יחידת רכב יש בעיה, כמו גם לשמור נתונים לצורך אבחון עוקב באמצעות ציוד אבחון מקצועי.
שלב 2
מערכת האבחון העצמי תופעל אוטומטית אם אחד מחיישני הרכב יתחיל להראות סטיות בקריאות. במקרה זה, המערכת מכבה את החיישן עצמו ומפעילה את תוכנית העוקף, ואות מקביל מופיע בלוח (בדוק או סמל מנוע מהבהב, אם התקלה היא במנוע, או משהו דומה). אם הקריאות חוזרות לקדמותן, החיישן מתחיל לעבוד שוב במצב רגיל, אך תיעוד המצב הלא תקין נותר במחשב.
שלב 3
את המידע של מערכת האבחון העצמי ניתן לקרוא ולפענח באמצעות קודים מיוחדים. הליך זה עשוי להיות שונה עבור יצרנים שונים ודגמי רכב שונים, אך בדרך כלל העיקרון זהה. לדוגמא, למכוניות טויוטה יש מחבר מיוחד מתחת למכסה המנוע בצורת קופסת פלסטיק משמאל לכיוון המכונית עם הכינוי DIAGNOSTIC. ברכבי ניסאן, יחידת האבחון ממוקמת מתחת למושב הנוסע או בעמוד השמאלי הקדמי.
שלב 4
הליך קריאת הקריאות בזיכרון מערכת האבחון העצמי של מכוניות שונות עשוי לדרוש סגירת המחברים (באמצעות חתיכת חוט כלשהי) או שימוש במברג. ישנם גם מכשירים מיוחדים - סורקים המאפשרים לך לקבל קריאות מהמערכת.
שלב 5
במכוניות יפניות מערכת קוד התקלות ברכב מבוססת בדרך כלל על היחס בין הבזקים קצרים וארוכים של הנורות (נוריות) המתאימות, על לוח המחוונים או על המחשב עצמו. פענוח היחס בין הבזקים קצרים וארוכים נותן קודים דיגיטליים שכל אחד מהם מתאים לסוג כזה או אחר של שגיאה. כדי לקבוע את סוגי השגיאות, קיימות טבלאות קוד מיוחדות שניתן למצוא בתיעוד לרכב או באתרים מיוחדים.
